בלוקצ’יין (מאנגלית – Block chain או שרשרת של בלוקים) היא מערכת לרישום מידע אודות עסקאות המבוצעות בנכסים קריפטוגרפים, המכונים גם מטבעות דיגיטליים או מטבעות מבוזרים. רישום המידע בבלוקצ’יין מבוצע כך שלא ניתן לרמות את המערכת,לפרוץ, לגנוב או לבצע פעולות בלתי מורשות בנכסים קריפטוגרפים שאינם ברשותו של המשתמש. ניתן לדמות את הבלוקצ’יין לספר חשבונות דיגיטלי המשוכפל ומופץ על פני כל רשת מערכות המחשב בבלוקצ’יין.
הבלוקים בשרשרת הבלוקים המהווה בלוקצ’יין של מטבעות קריפטוגרפיים מסויימים, ביטקוין למשל, הם חבילות של מידע. כל בלוק בשרשרת מכיל תיעוד של מספר עסקאות ובכל פעם שמתרחשת עסקה מתווסף רישום שלה ב”פנקס החשבונות” שהינו הבלוקצ’יין עצמו.

שיטה שמבטיחה בעלות על נכסים קריפטוגרפים

מסד נתונים מבוזר המנוהל על ידי מספר משתתפים מוכר בשם  – DTL או Distributed Ledger Technology. בלוקצ’יין הוא סוג של DTL בו עסקאות נרשמות כשהן חתומות באופן מוצפן (קריפטוגרפי) בחתימה שאינה ניתנת לשינוי והמכונה האש (“Hash”). פירוש הדבר שכל ניסיון להחליף בלוק בשרשרת מותיר אחריו סימנים ברורים ומיידיים כך שקל מאוד לזהות כל ניסיון כזה, כמו גם את המקור שלו.
כדי שהאקרים יצליחו להשחית מערכת בלוקצ’יין הם יצטרכו לשנות כל בלוק ובלוק בשרשרת בכל הגרסאות המבוזרות שלה. בלוקצ’יין של מטבע דוגמת הביטקוין או האת’ריום מתפתחים ללא הרף ובלוקים חדשים נוספים לשרשרת באופן קבוע, דבר המוסיף מאוד לחוסן אבטחת הנתונים ברישום מסוג זה.

בלוקצ’יין הוא רק אחד מהחידושים שהביא עמו הביטקוין

גם לפני הביטקוין נעשו ניסיונות ליצור מטבע דיגיטלי שימושי אולם הם תמיד נכשלו. הסיבה הייתה אמון. יצירת קהילה עניפה של משתמשים נתקלה תמיד באותו הקושי, לייסד את ההבנה שאף אחד לא יגנוב, יעניק לעצמו או יעשה שימוש לא חוקי במטבע שהוא לא נמצא פיזית בארנק של בעליו. הביטקוין תוכנן לפתור את בעיית האמון בזכות שימוש במסד נתונים המכונה בלוקצ’יין.

ברוב מסדי הנתונים יש גוף שאחראי לנהל אותם והוא יכול גם לערוך בהם שינויים. בלוקצ’יין מנוהל אחרת, אין אף גורם האחראי על הבלוקצ’יין, אי אפשר לזייף, לפרוץ או להנפיק מטבע כפול. כך יוצא שמי שיש בבעלותו נכס קריפטוגרפי המבוסס על טכנולוגיית בלוקצ’יין יכול להיות סמוך ובטוח שאיש לא יכול לשם ידיו על הנכסים שברשותו.

איך מבוצע רישום בבלוקצ’יין?

ישנם מספר שלבים שעסקה צריכה לעבור לפני שהיא מתווספת לבלוקצ’יין. באופן כללי ניתן לומר שיש צורך באימות באמצעות מפתחות קריפטוגרפים, הרשאה באמצעות הוכחת עבודה (Proof of work), תיתכן כרייה של מטבע וברשתות בלוקצ’יין מתקדמות יותר גם פרוטוקולי הוכחת Proof of Stake ורישום עסקאות באמצעות חוזים חכמים.

בלוקצ’יין מתוכנן לפעול ללא רשות מרכזית דוגמת בנק או רגולטור. אימות עסקאות מבוצע באמצעות מפתחות קריפטוגרפים, מחרוזת נתונים המשתמשת מעין “סיסמא” ומזהה משתמש לקראת הענקת גישה לארנק הדיגיטלי שלו במערכת. לכל משתמש יש מפתח פרטי ומפתח ציבורי שכל אחד יכול לראות. רק שימוש בשני המפתחות גם יחד מאפשר ביצוע עסקה.

ברגע שבוצעה עסקה בנכס קריפטוגרפי יש להוסיף רישום אודותיה לבלוקצ’יין. בבלוקצ’יין ציבורי ההחלטה להוסיף רישום עסקה לשרשרת הבלוקים מתקבלת בקונצנזוס. פירוש הדבר הוא שרוב ה”צמתים” (Nodes) , דהיינו רוב המחשבים ברשת, מוכרחים להסכים שהעסקה תקפה. אנשים שהמחשבים ברשת בבעלותם מקבלים תמריץ לאמת עסקאות, תהליך זה מוכר בשם “הוכחת עבודה” (Proof of work).

כריית מטבעות קריפטוגרפים

נדרש כוח מחשוב רב לכריית ביטקויין, ההערכה היא שבכל שנה פעולות כריית ביטקוין עושות שימוש בכ – 70 טרוואט שעה, מה שמעניק לפעילות זו דירוג 40 ברשימת צרכניות החשמל לפי מדינות. לשם השוואה, אירלנד, המדורגת במקום ה – 68, משתמשת ב – 25 טרוואט שעה מדי שנה ואוסטרליה, הנמצאת במקום 42, משתמשת בכ – 65 טרוואט שעה מדי שנה.
רשתות בלוקצ’יין מאוחרות יותר אימצו פרוטוקולי אימות קונצנזוס של Proof of Stake, בהם כל המשתתפים חייבים להיות בעלי עניין בבלוקצ’יין – בדרך כלל בעלות על חלק מן המטבעות הקריפטוגרפים. בנוסף, טכנולוגיות הבלוקצ’יין התפתחו לכלול “חוזים חכמים” אשר מבצעים באופן אוטומטי עסקאות כאשר תנאים מסוימים מתקיימים.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.