שוק המטבעות הקריפטוגרפיים כבר מתקרב בצעדי ענק לשווי של 2 טריליוני דולרים – ובעוד הממסד, מערכות מסורתיות, תקנות ממשלתיות ובנקים מסחריים ניסוי לעמוד כנגד פרץ הפופולאריות של המטבעות הקריפטוגרפיים, עוד ועוד חורים בחומה הממסדית המבוצרת של ההתנגדות לשוק הקריפטו מחייבים צעדי מנע, שימנעו התיישנות המוסדות הפיננסיים כשעוד ועוד לקוחות עוברים להשתמש במטבעות שאינם מפוקחים.

בתחילת העשור, תופעת שוק הקריפטו היתה זניחה ואף מוסד ממשלתי או פיננסי לא שיער אז בנפשו כי יצטרך לחשוב על דרכים להתקדם, כדי לשמור על עצמו רלוונטי לשוק המשתמשים בכסף. אבל היום, רק עשור מאוחר יותר – כבר יותר משישים מדינות מדברות על הנפקה של כסף דיגיטלי, וזה כולל בין השאר את סין, אמריקה, וישראל. כמו בשוק הקריפטו, שם אנחנו רואים שפע של מטבעות קריפטוגרפיים המשמשים פלטפורמה (כמו הבייננס קוין, ה – HIVE שלאחרונה זינק בערכו, ורבים אחרים) – גם בעולם, קמים מוסדות שמעוניינים להקים מטבעות קריפטוגרפיים בהם יהיה ניתן לסחור, למכור ורכוש מוצרים בפלטפורמות מקומיות.

עולה השאלה – האם אנחנו עדים לתחילתו של “מגדל בבל” קריפטוגרפי? מה המשמעות של אחזקת מטבעות מסוג אחד על סך הנכסים של בעליהם והאם בכלל ניתן יהיה להמיר אותם לנכסים כלליים שניתן לעשות בהם שימוש מחוץ לפלטפורמה ספציפית?

נגיד בנק ישראל מזהיר בכנס הפיקוח על הבנקים בישראל – ריבוי מטבעות לא ישרת את הלקוחות או את המוסדות הפיננסיים, ושימוש במטבעות שאינם הכסף המרכזי של הבנקים בארץ, יפחית את השליטה ומנגנוני הבקרה והמעקב על נכסים נזילים של אזרחי המדינה.

בישראל חושבים להנפיק שקל דיגיטלי

כאמור, בשנים האחרונות דיווחו 60 מדינות על כוונתן להפיק כסף דיגיטלי משל עצמן. הכוונה היא “ללכוד” משתמשים של מטבעות שוק הקריפטו, ולאפשר להם שימוש במטבע דיגיטלי רשמי יותר. מטבעות דיגיטליים המופקים על ידי הממשלה נקראים CBDC – Central Bank Digital Currency, והראשונה לספק מטבע כזה היתה סין, עם המטבע e-RMB שהושק באפריל 2020. בסביבות אפריל השנה (2021) הודיעה סין כי תנפיק גם מטבע יואן דיגיטלי שאמור להחליף את השטרות הפיזיים של “כסף הפיאט” במדינה.

ביוני השנה, ערך בנק ישראל “ניסוי סודי”, שהנתונים אודותיו פורסמו זמן לא רב לאחר השקתו. הבנק ביצע פיילוט של שימוש בשקל דיגיטלי מעל מערכת אבטחה שדומה לזו של האת’ריום, מטבע הקריפטו מהגדולים והמוכרים בעולם.

היתרונות והחסרונות של המטבעות הדיגיטליים

מקור המשיכה של שוק הקריפטו מלכתחילה התרכז מסביב לעובדה שעסקאות במטבעות קריפטוגרפיים הן עסקאות בשוק חופשי, ללא תשלום עמלה למנהלי המטבע וללא מוסדות בירוקרטיים שמפקחים על ערך המטבע. רבים חשבו שמהלך כזה הוא חסר סיכוי – אולם המציאות הוכיחה אחרת, והנה, כמעט כל הגופים הפיננסיים הגדולים בעולם כבר מדברים על הפקת מטבע דיגיטלי משל עצמם. חשוב לשים לב, כי הפקת CBDC, או מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי – היא לא מהלך המאפשר שימוש אנונימי ונטול בירוקרטיות בכסף. היא כן תאפשר, ככל הנראה, ניהול ידידותי של ארנקים דיגיטליים תחת אבטחה מספקת, סביבה אקולוגית יותר, ופעולות מהירות ברכישה, מכירה, העברות ותשלומים. עם קצת מזל – גם רמות הבירוקרטיה, העמלות והתשלומים עבור ניהול הארנק הדיגיטלי בבנקים המרכזיים של המדינות יהיו נמוכים מהתעריפים השערורייתיים כמו גם לוחות הזמנים הלא סבירים בביצוע פעולות ב”כספי פיאט”.

מטבע חדש תחת כל עץ רענן

עוד חיסרון גדול של שוק מטבעות הקריפטו הוא ריבוי המטבעות והשערים. כאשר בין מטבעות הפיאט לשוק הקריפטו נוצר כעת מימד חדש של מטבעות דיגיטליים, מעין יצורי כלאיים שיש בהם קצת משני העולמות – אנחנו רואים מולנו עולם של החלפות שערים, רכישה ומכירה של מטבעות על מנת לאפשר לעצמנו לבצע עסקאות במטבעות ספציפיים בארגונים שונים. גם כאן טמון הפסד של משאבים, קושי בניהול ומעקב כמו גם מורכבות בניהול, גביית מסים ותשלומי עמלות עבור פעולות במטבעות השונים.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.