במהלך שנת 2020, איבדה פקיסטן שליש (32.5%) מההון המושקע במדינה דרך משקיעים זרים. על אף שניראה שהכלכלה בפקיסטן מתאוששת בצעדים קטנים, ונמצאת במצב כלכלי לא רע מבחינת הייצור, הצריכה וההון הפנימי של המדינה – הצניחה של משקיעים זרים, מסכום של 2.3 מיליארדי דולרים לסכום של רק 1.55 מיליארדי דולרים במאי 2021, עלולה להיות בעלת השפעה משמעותית על כלכלת המדינה.

במהלך המחצית הראשונה של 2021, ראינו התאוששות של שווקי הייצוא של פקיסטן, גידול בייצור החיטה (בסקטור הסחורות המבוקש בימים אלה), וטיפול בתשתיות ובמקורות אנרגיה, כולל מקורות אנרגיה חלופיים בשוק הקלינטק ומקורות אנרגיה מסורתיים כמו פחם, שפקיסטן מהספקיות הראשיות שלו בעולם.

בנוסף, מתמודדת המדינה עם הרצון לממש תכניות עתק שפורסמו בפקיסטן טרם ימי הקורונה, להגדלת הפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים (פקיסטן חזקה מאוד במרחבים שטופי שמש שאפשר בהחלט לנצל, למשל, לטובת ייצור חשמל) וקפאו בזמן לאחר שוירוס הקורונה שטף את שווקי העולם והשפיע על סדרי העדיפויות הממשלתיים.

נכון לאפריל 2021, פקיסטן צורכת כאמור רק 5% מהאנרגיה שלה ממקורות מתכלים, ועוד 64% מדלק פוסילי, כ – 27% ממקורות הידראוליים וכ – 5% ממקורות גרעיניים. מה קורה עם ערוצי הייצור של חשמל מתחדש בפקיסטן, והאם מדובר בערוץ השקעה אטרקטיבי?

למה משקיעים מושכים את ההשקעות שלהם מפקיסטן?

מעבר לנטייה להשקיע בבית, להשקיע בזהירות במקורות מוכרים ולהשקיע במוצרים מגודרים היטב, היה ניראה שמקורות ההשקעה החזקים של פקיסטן, שהם בעיקר מקורות של אנרגיה מתכלה ופוסילית כמו פחם, נפט וגז, מהווים ערוץ השקעה פחות אטרקטיבי בעיקר למשקיעים ממדינות המזרח הרחוק. היציבות הפוליטית בפקיסטן מעורערת והממשל מגביל את יכולת המימון של משקיעים זרים בסקטורים השונים. מנגד, סין משקיעה לאחרונה סכומי עתק בפרויקטים של כריית פחם בפקיסטן, לצד פרוייקט העל של המסדרון הסיני – פקיסטני, אודותיו נרחיב בהמשך המאמר.

תכניות החשמל הסולארי של פקיסטן

לקראת מחצית שנת 2020 יצאה לדרך התכנית באיסלמאבאד לייצור חשמל מהשמש. המטרה היתה להגדיל את החשמל הנצרך במדינה ממקורות מתחדשים, מסך של כ – 4%, עד לסך של כ – 30% בעשור הנוכחי. התחזיות דיברו על שיעורים גדולים הרבה יותר: עד 65% מייצור החשמל בפקיסטן יעבור למקורות מתחדשים, עם השקעה בפיתוח מערכות לייצור חשמל מהרוח, ממחזורי הגאות והשפל, מאנרגיה גיאותרמית, ועוד.

בתחילת שנת 2020 פרסמה ממשלת פקיסטן עוד תכנית שאפתנית להנחת תשתית לייצור של 8,000 מגה-וואט ממקורות אנרגיה מתחדשים, כשהמטרה היתה להעלות את ייצור החשמל במערכות אלו עד 20,000 מגה וואט עד שנת 2030. המערכות תוכננו בעלות של כ – 40 מיליארדי דולרים ואפילו הציעו תכניות השקעה בהן עבור משקיעים זרים. חלק מהמערכות, בעיקר מערכות סולאריות להפקת חשמל מהשמש וטורבינות להפקת חשמל מהרוח, תוכננו לייצור מחוץ למדינה, אולם עם פרוץ הקורונה הוחלט לייצר את רכיבי המערכת במפעלים הקיימים בפקיסטן.

פקיסטן לא זונחת את המקורות המסורתיים שלה לאנרגיה

לצד ההתפתחות בתחום הקלינטק, פקיסטן השקיעה במהלך שנת 2020 ותחילת 2021 במפעלי כוח מבוססי פחם – לא פחות משבעה במספר. הפיתוח של מפעלים אלה קשור לפתיחת ה – CPEC – China Pakistan Economic Corridor, או בתרגום חופשי: המעבר הכלכלי בין סין לפקיסטן, שאמור להיות עבור פקיסטן הרבה יותר מאשר רק מסדרון בין המדינה לבין סין, ובמובנים רבים לפתוח שערים למסחר, ייבוא וייצוא עם מדינות רבות נוספות במזרח הרחוק, להעצים את כלכלת פקיסטן ולאפשר את הצמיחה שהמדינה מחכה לה – אם כי לא ברור האם צמיחה כזו תשרת או דווקא תפריע למעבר המדינה לכלכלה ירוקה וייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים. מעניין לציין גם, כי לאחרונה התקבל מימון סיני לפרויקט עצום ממדים בפקיסטן לכריית עוד פחם, או במילים אחרות, מדובר בפרוייקט שמחזק את השימוש באנרגיה ממקורות מתכלים ומזהמים.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.